<h1>הרוקח סימן תס"ז</h1>
<h2>דף יז.</h2>
והא דאמר בריה חשובה ולא בטלה זה אינו אלא בדבר שאיסורו חל בשעת ברייתו כגון נמלה בפרק בת' דמכות לרבי שמעון אפי' חטה בריה היא ולגבי גיד הנשה בפרק גיד הנשה, אבל שור הנסקל דאיסורו אינו מברייתו אלא גמר דין לא. ויש כל דבר שאיסורו משעת ברייתו ואיסורו שוה בכל אותו המין כמו גיד הנשה אסורין כל הנמלות וכל טבל אסור ואותו איסור משעת ברייתו, מה שאין כן בשור הנסקל ובחטאות המתות. וקשה מאגוזי פרך ורימוני בדן לכך הכל מותרין כזה דלא חשיב בריה אלא שאיסורו משעה שנברא ואיסורו שוה בכל מין כזה, אבל אגוזי סתם ורימוני סתם אין איסורן שוה בכל אגוזים ורימונים דעלמא, וכן שור הנסקל אין שוה בכל השוורים. והא דפליגי רבנן במכות משום דבעו בריית (האמה) [נשמה] כמו נמלה וגיד הנשה ולא חטה, ורבי שמעון סבר אף חטה. וגבי ביצה נמי בפ"א די"ט, והא דאמרינן ביצה בששים אסורה בביצה שיש בה אפרוח. והא דמקשי (בפ"א) [בפרק בתרא] דע"ז ולחשוב נמי ככרות בפסח דאית ליה תרי חשיבותא דאיסורן שוה בכל (מחיצות) [חמיצות] שבעולם וגם חשוב ואיסורו איסור הנאה וחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחים מה שאין כן בשור הנסקל דאסור בהנאה ובפרק הערל (ע"ש בתוס') ובפ' גיד הנשה. נקוט כלל זה בידך כל דבר שחשו' משום דראוי להתכבד בה היינו דוקא בדבר שמות' בהנאה אם לא היה האיסור בעין אבל בדבר שאסור בהנאה אפי' אם לא היה בעין אם היה בעין לא נא' בו הואיל וראויה להתכבד אם היו מותרין בהנאה השתא מיהת לא חשיבי מאותו הטעם, אבל דבר שדרכו למנות לא בעינן שום חשיבות יותר אע"ג שאסורין בהנאה.
